יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

תשובת דוד למבקר המדינה

לכבוד
מר מיכה לינדנשטראוס,
מבקר מדינת ישראל.


הנדון: פנייתך אלי בנוגע למידת עירבותי במותו של אוריה החיתי

אקדים ואומר שגם אלי חרושת השמועות הגיעה והיא מטרידה אותי בעיקר מאותן סיבות מהן אתה מוטרד ובצדק. איבוד אמון העם ואיבוד אמון החיילים והמפקדים הם דברים קריטיים בשבילי ובשביל התנהלות הממלכה.
מדובר כאן בעניין אישי ביותר, ממש צנעת הפרט ולכן אנסח את דברי בזהירות ובתמציתיות ולידיעתך בלבד.
שוחחתי עם בת שבע, שיזמה את הקשר עימי ביוזמתה האישית: היא אמרה לי זאת בפירוש ואף נודע לי כי היא ידעה שמרפסת הארמון משקיפה אל גג ביתה, אך למרות זאת היא רחצה "מֵעַל הַגָּג", ולמעשה כך התחילו היחסים בינינו.
נוסף על כך, הובהר לי על ידה שנישואיה עם אוריה עלו על שרטון והיא החליטה להיפרד ממנו. רק אז הסכמתי לקשר בינינו.
אכן זימנתי את המפקד המהולל אוריה אלי וזאת על מנת להסביר לו בעצמי את המתרחש ולנסות לפצותו. המפקד אוריה בחר שלא להגיב ולהתייחס וכל שביקש- לחזור לאנשיו הנלחמים. נוכחתי לדעת שאכן נמצא לפני לוחם ומפקד מהמעולים בעם, ולכן המלצתי לרמטכ"ל יואב בן צרויה לקדמו בתפקיד ולשלחו למקום "הבוער" ביותר על מנת שיצבור ניסיון וזאת טרם אעלה אותו בדרגה ובתפקיד. אך, לצערי הרב ולצער כל עם ישראל, הוא נהרג מות הרואי במקום. בכל מקרה, אני מתכון להעלותו בדרגה ולהעניק לו את אות הגבורה על התנהלותו במלחמה זו בפרט ועל התנהלותו כלוחם אמיץ בכלל.
אכן, יתכן והייתי צריך לנהוג אחרת ולא ליצור כל מערכת יחסים עם בת שבע עד שתסיים את הליך הגירושין עם אוריה. זהו כשל שלי ואני מוכן להתנצל על כך בפני משפחתו של אוריה. כפי שנראה מדברי, המחשבה שאני שלחתי את אוריה למותו היא זדונית ושקרית.

בכבוד,
דוד מלך ישראל,
הארמון בירושלים.

מכתב ממבקר המדינה לדוד

יום שלישי, 21 בדצמבר 2010


לכבוד הוד מעלתו
דוד המלך


הנדון: בדיקת התנהלותך בסוגיית מותו של אוריה החיתי ז"ל

שלום רב,
ברצוני ליידע אותך שקיבלתי מכתבים רבים מתושבים דאוגים. הם ביקשו ממני לבדוק את התנהלותך ומידת מעורבותך בסוגיית מותו של לוחם ישראל ומפקד בכיר- אוריה החיתי ז"ל.
במכתבים נטען פה אחד, כי מותו המסתורי של הלוחם האמיץ, קשור לפרשה שקרתה מאחורי גבו. נטען כי אתה, בילית את הלילה עם אשתו היפה של אוריה- בת שבע, בעוד הוא לחם בשדה הקרב. חייב אני להגיד לך שאנשים רבים בעם שמעו על הסיפור, וחושדים שאתה הוא זה שאחראי בעקיפין למותו של אוריה.
בין היתר, ישנם חיילים היכולים להעיד שאוריה, נקרא משדה הקרב לחזור לירושלים בעוד הם נלחמים במלחמה. עובדה זו רק מחשידה בעיניהם את האירוע, ומחזקת את מחשבתם שביקשת ממנו לשוב לירושלים כדי לברר האם הוא חושד שבת שבע בגדה בו עמך. (הסיפור עלייך ועל בת שבע התפשט כאש בשדה קוצים בממלכה).
נוסף על כך, כאשר חזר לבסוף מירושלים אל המלחמה- הביא עמו מכתב רשמי ליואב, שר הצבא, שנכתב על ידך.
ידוע כי לבסוף אוריה נשלח עם חיילים נוספים למותו. רבים מתושבי העם חוששים שמותו לא היה מקרי, ושאלה זו מנקרת במוחם, ובייחוד בקרב הלוחמים והיא גורמת למורל ירוד, והם חוששים לגלות שלא ניתן לסמוך על מנהיגם. גילוי שכזה, יכול לגרום לכך שגברים רבים מתושבי העם, לא יתגייסו מרצונם ולא יתנדבו לשרת ביחידות הלוחמות- הרי מי רוצה להתגייס לצבא שמנהיגו יכול לבגוד בו יום אחד?
העובדה שאתה עדין נמצא בקשרים עם אלמנתו של אוריה רק מחזקת את החשד של האזרחים שיש דברים בגו.
בטרם אחליט האם לפתוח בבדיקה בנדון אבקש שתגיב לטענות המובעות במכתבי, ותסביר את פשר הדברים. אודה אם תעשה כן בהקדם.

בתודה,
מבקר מדינת ישראל,
מיכה לינדנשטראוס,
משרדי הממשלה, ירושלים.
יום ראשון, 26 דצמבר 2010

יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

שמות תלמידי הבלוג

יובל ס, נגה א - דוד

דנה ח, טליה ג- בת שבע

אור ח, אייל א- יואב

אדיר ש, שני א, נמרוד ב- אוריה אחתי